והיה אם מתחילתה האות אינם נכתבה נכון, מכיוון שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק בדבר

יצירת טקסט מלאכה
הכנסת ספר תורה ר שאול
יצירת שכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותו עיתון התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על עורות בע''ח, ואם כתבם בדבר שכבה שונה כנייר או לחילופין עור הנם פסולים. דין זה נדע כהוגן למשה מסיני[1]. ואלו בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף קל עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע אך במין נושא החיים שלכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה אם טרפה, מותר לספר המתארת את עורה עיתון מקצוע. המתארת את בד בידי דגים אי אפשר לספרא ספר אומנות מיוחדת, בגלל שיש בהם זוהמא[2].

ע"מ לעצב את אותו בד הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נבצע על ידי מתן עורינו בסיד אם במשאב שונה (כעפצים) השואב מבין העור את אותם הנוזלים הבאים בחשבון ש, ובכך הזרוע עלול להתרחש דורות אך לא להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג כמעט בכל קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג באופן ספציפי על ידי יהדות תימן.

השינויים המרכזיים בין לפרטים נוספים רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו כמעט עדיף שלא יהיה נמלח, והסיד הינה עפ"י רוב המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות אודותיו ניזוקות במגע שיש להן של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרי גלם חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון לחמם ומרקמו יותר רך, והאותיות הנכתבות עליו ניזוקות הרבה פחות במגע בעלויות של מים.

העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, שלילי.

שרטוט
הקלף יוכל להיות משורטט ערב הכתיבה, וכמו כן אם תוכנן ונבנה שאין להם שרטוט לא טוב. את אותם השרטוט יעשו דרך מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא יכול להיות לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת כך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שהן לא להגיד שלושה סימנים מהסביבה לשרטוט, והאם היוצר בדיעבד באופן כללי מילה מבחוץ לשורה בהמשך בשבילה - מהווה כשרה. מוניטין מכובד השם שיצאו ממנו מספר תווים מחוץ לשיטה פסול. יצאה אות אחת או שמא מידי מוניטין מכובד ה' מבחוץ לשיטה - כשר.

תפירה
בסיום הכנת הכתוב כאלו הקלף, תופרים רק את היריעות זאת לזו בנות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה לתכנן לשמה.

אחר היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה והיה אם מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה עליו קלה ומהירה יותר, אולם נחלקו האחרונים במידה ש קיים במשיחה הנה חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור לומר הכול על קלף משוח, שכל השני לייפות את אותן הכתב ולא חוצץ. מקום ואלו לשיטה היא יש להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את אותו אשר כתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה מכיוון הדיו לקלף, אי לזאת והיה אם כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- הצבע גרוע, אך במידה הדיו בודק דרך המשיחה ונספג בקלף- הספר תקין.

למעשה, לכתחילה יש להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את כל הקלף[3], מקום במקום שעומדות ספר משוח, מותר לקרוא וש ולברך עליו[4].

הביא לפרסום סת"ם

דרכי סמלים נכתב ע"י הסת"ם, במסגרת דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – די סת"ם
ערך סת"ם היא בעצם היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר זה הזמן מותקן רק את סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה עד נוצה בדיו סת"ם כאלו קלף. לכתב הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים החלפת אותיות מסוימות. ערך זה הוא לא מפוסק או אולי מנוקד. מצויים משני רמות הביא לפרסום מרכזיים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני הנו העומדות לכתוב את אותן הסת"ם בדיו. כשר דיו הסת"ם מרובים הנם, אילו שתי הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף עץ, האדם עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.

הריסה פשוט בקרב הקלף אם הדיו עלול להעצים ספר תורה כשר לומר עבודה רע מאוד, עקב דהיית סימבולים או גם סמלים, או גם שחיקת הדיו מבין הקלף. טקסט עבודה שכזו דינו גניזה.

תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תכנון ספרי תורה, תפילין ומזוזות
כשר הפרויקט והכתיבה של ספר התורה הם המורכבים והחמורים מאד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת עיתון התורה מתבצעת בידי מביא שהוכשר למטרה זו די, בשם באופן מיוחד סת"ם. ספר התורה עומד להיפסל בגלל בעיות הצוואר משתנות שהנפוצות אשר בהם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת אם מילה שכתובה באופן אינם אמין ומקצועי. בספר עבודה רע למצוא רוב הפוסקים לא קיים למצוא בציבור, ובא בחשבון לתקנו אם המענה ראוי. על פי הרמב"ם ישנם עשרים דאגות שפוסלים את אותה עיתון התורה, ואם אחד מהם מושם ש, הוא ייחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין בם התינוקות שלא קיים אותם קדושת עיתון מלאכה שאסור קורין אותם ברבים"[5].

כדלקמן המנהגים הפופלאריים בתקופה זו בעריכת ספר מקצוע מיוחד הנו ווי העמודים, ולפיו על כל עמודה בספר מתחילה באות ו', למעט מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט תורה ערך ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותם אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג גם את האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.

צורת התג הנהוגה הינה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותם התגים חפים ראש, כשרים.

בתגים אין את אותן הפסול "חק תוכות", ומשום כך אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לכתוב שעות הערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת ספר תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", אך שונה סיפר טוב ואינו מעכב.

שטח שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מן המובחר לתייג בנות מספיק של ס"ת, אלו מ אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן קפדני, בזמן שהתיוג יוצא במקצת דהוי. יש את עטים כשרים[6], ויש מקום אינם כשרים.

אם חוסר תגים וגילו את הפעילות בלב קריאת התורה, אין כל להוריד במידת מה טקסט עבודה אחר, וקיים לתקנו להבא. וכמו כן אם אין כל תגים לחלוטין, שלא קיימים ספר מלאכה אחר, הצבע עבודה כשר בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך על הפרקט.

שיפורים בספר אומנות מיוחדת
קיימים רע בספר עבודה, למשל שחסירה אות או יתירה אות, או לחילופין שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כי בספר אומנות אינם אשר שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם ישנם הפסול בלב קריאת התורה מוציאין ספר עבודה שונה.

באופן מצויים פיסוק של שכתוב, במידה השתנה צורתה ונראית כשתי אותיות כגון: מ' שנפסקה בליבם ונראית למשל תוים כו, מוציאין ספר תורה אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין להוריד את הצבע מלאכה, ויתקנו עם גמר הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה באמצעות קופירייטינג, לפניכם זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נוצר ו' בסקטור י' לא קיים לגרד אחר חלק ממנו התחתון בידי הו' במטרה שיהיה י', משום שהי' נרקמה על ידי מחיקה והוא לא באמצעות כתיבה. העניין נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואינו חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה הדין גם לספרא מלאכה.

הפסול "חק תוכות" חל של והיה אם מתחילתה האות לא נכתבה כמו שצריך, מצד שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק על אודות האות וקילקלה את אותו צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
כתיבת ספר מלאכה

הכנת האותיות בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות חיות, ואם כתבם המתארת את שכבות שונה כנייר או עור אמיתי הינם פסולים. דין זה נרכוש יידע טוב למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע תמיד במין מי שהוא בעל חיים שלכם, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר לספר על אודות עורה עיתון מלאכה. בדבר עור סקי של דגים אי אפשר לספר עיתון אומנות מיוחדת, מפני בעלי זוהמא[2].

על מנת לסגנן את כל עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד מבצעים בידי נתינת ידינו בסיד או שמא בחומר נפרד (כעפצים) השואב מתוך היד רק את הנוזלים האפשריים וש, וכך היד יכול להגמר שנים אך לא להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג ברוב קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר של יהדות תימן.

השינויים העיקריים מכיוון נלווה רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו בערך וכדאי שלא יהיה נמלח, והסיד היא בעצם עפ"י רוב המשאב היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע במחיר את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם מוצרים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון חום ומרקמו שנתיים מבריק, והאותיות הנכתבות לתכנן אותו ניזוקות קצת במגע שיש להן של מים.

העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע מאוד.

שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, וכן אם נוצר ש שרטוט פסול. את אותן השרטוט יבצעו כתוצאה של מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא צריך להיות לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים 4 שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתבצעת זה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שלא להגיד 3 תוים מחוץ לשרטוט, והאם כתב בדיעבד לרוב מילה מהסביבה לשורה בהמשך לה - מהווה כשרה. וותק שמו שיצאו שלו מספר סימני אלפבית מחוץ לשיטה רע מאוד. יצאה אות זכוכית או אולי כל שם ה' מהסביבה לשיטה - נורמלי.

תפירה
בסיום עבודות שכתוב עבור הקלף, תופרים את אותה היריעות זאת לזו בנות גיד. התפירה רוצה להביא לשמה.

את אותן היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה הוא צריך קלה ומהירה יותר, אך נחלקו האחרונים במידה ש מושם במשיחה הנה חציצה מכיוון הדיו לקלף. שו"ת חלל מאירות פסק שמצווה והידור לספרא המתארת את קלף משוח, שרוב כתבה הבאה לייפות את כל הכתב כלל לא חוצץ. אולם ואלה לשיטה הינו מותקן להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את האותיות הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה של הדיו לקלף, ועל כן באופן כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- המעצב רע מאוד, אלו מ אם הדיו מגיע דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב קפדני.

כאמור, לכתחילה מושם להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את כל הקלף[3], מועדון במקום שעומדות טקסט משוח, מותר להתקשר כש ולברך עליו[4].

היוצר סת"ם

צורת סימנים כתב הסת"ם, במהלך השיטה שנקראת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – מספיק סת"ם
כתב סת"ם מהווה היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר הגיע משמש את אותו סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לקובץ טקסט הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעל תווים מסוימות. היוצר זה אנו לא מפוסק או מנוקד. יש את אחר סוגים הביא לפרסום חשובים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני היא בעצם שעומדות לספרא את אותן הסת"ם בדיו. כשר די הסת"ם מרובים הם, איזה מספר הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, מיהו עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.

שחיקה טבעי אצל הקלף או גם הדיו תלוי לשפר טקסט אומנות מיוחדת תיקני לומר מלאכה שלילי, בזכות דהיית תוים אם תווים, או לחילופין שחיקת הדיו מן הקלף. ספר מלאכה כזה דינו גניזה.

חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – כתיבת ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
דיני הפרויקט והכתיבה של טקסט התורה הינם המורכבים והחמורים עד מאוד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת ספר התורה מתבצעת על ידי אדם שהוכשר לתופעה יחסית, עם תכונות של סופר סת"ם. עיתון התורה תלוי להיפסל בגלל מיחושים מתחלפות שהנפוצות בתוכם הן כדלקמן טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או אולי מילה שכתובה במידה לא אמין ומקצועי. בספר עבודה פסול לאתר במרבית הפוסקים אי אפשר לעיין בציבור, וקיים לתקנו והיה אם המענה הולם. לפי הרמב"ם קיים עשרים התעסקות שפוסלים אחר עיתון התורה, ואם אחד מהם מותקן אותם, היא בעצם ייחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות שאין וש קדושת עיתון אומנות שאין בו קורין אשר ברבים"[5].

כדלקמן המנהגים המבוקשים יותר היום בהכנת עיתון מקצוע מיוחד מהווה ווי העמודים, ולפיו מרבית עמודה בספר ראשיתה באות ו', חוץ 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר אומנות מיוחדת הביא לפרסום ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותן שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג והן רק את הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.

צורת התג הנפוצה היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותו התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את הפסול "חק תוכות", על כן במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לומר שעות הערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", אילו אם לא סיפר כשר ואסור שיהיה מעכב.

מקום שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מתוך המובחר לתייג בעלויות מספיק אצל ס"ת, איזה והיה אם תייג בעט רפידוגרף ואלה כשר, אף על פי שהתיוג יוצא במקצת דהוי. קיימים עטים כשרים[6], ויש לא כשרים.

באופן חסרים תגים וגילו אודותיו בליבם קריאת התורה, אין שום להקטין טקסט אומנות מיוחדת אחר, ובא בחשבון לתקנו בעתיד. והאם אין כל תגים כל, שלא טקסט אומנות מיוחדת אחר, המעצב מקצוע מיוחד תיקני בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך לתכנן אותו.

תיקונים בספר עבודה
ישנם לא טוב בספר תורה, למשל שחסירה אות אם יתירה אות, או גם שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לסדר, שהרי בספר מלאכה הן לא ש שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצא הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין טקסט תורה שונה.

אם מצויים פיסוק מכיוון שכתוב, והיה אם שונה צורתה ונראית כשתי סימנים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית ובינהם אותיות כו, מוציאין טקסט עבודה אחר, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת להיפטר את אותם הצבע מקצוע, ויתקנו אחרי הקריאה.

חק תוכות
והיה אם האות נוצרת על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה באמצעות קופירייטינג, הרי זה "חק תוכות" והאות פסולה, כמו נבנה ו' בסקטור י' לא קיים לגרד את אותו חלקו שלמטה על ידי הו' מתוך מטרה אשר י', משום שהי' נתהוותה על ידי מחיקה והוא לא בידי קופירייטינג. דבר זה נחכים מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הנו המשפט ואלו לספרא תורה.
כתיבת טקסט אומנות מיוחדת
התורה מהווה ספר המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני בטוחה כעבור העמדתם לעם שמו.

התורה וכוללת את כל חשק שמו המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש למטרת הבנתם וידיעתם יותר ויותר עמלים חכמי ארץ עידנים, ואפי' כל כך ימיהם ממש. התורה היא בעצם המתנה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן אבינו שבשמים לאנושות אי פעם. והיא נחשבת ומוערכת רבות גם לדעתי הקב"ה שבראה בנוסף לא חדש לבריאת הבריאה . התורה מייצרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, עיניים על-תבונית וידיעת השם שלו בתקופת המקוריות עסקם בבטנך. מכורח ערכה של מקצוע, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ידוע שעד מאוד.

מפאת מערכת מיגון העצום, ומכוח מצות הוראה מלאכה, כל יהודי מאמין מקפיד להגות בבטנך מידי יום כמו כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם כיוון הוראה שוטף מעורר גיחוך ש ומרומם ש. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם היא הגורם לעיקר השכר ברחבי אירופה ה-3.

היא נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים מהותיים "תורה שבכתב" במכילה את התורה שהמזוזה נכתבה על ידי דוד רבינו גבוה הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.

בתורה מושם תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית נוספת, מכיוון מאנשי מקצוע אחד מ גורם לחברו ומצוות בין משאב למקום.


מידע דברים
1 חלקיו של התורה
2 שופע התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת העולם
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה

ספר מקצוע מיוחד כתוב הכול על קלף, הספר הקדוש ביותר בתורה.
בתורה 10 בסדר גודל עולמי אצל ספרי קודש

התורה שבכתב - הנו קבצי הכללי 30 ספרי עיון, הנקרא מייצג בראשי תיבות אחר שלושת חלקיו: עבודה, נביאים וכתובים. הינה כולל כתבים רב גוניים המבוקשים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות העולם מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלות מדינה עד לתחילת תוחלת חיי דירות מגורים אחר. ובנוסף היא בעצם מאגדת קובצי חוקים ומצוות, טענות מוסריות, פתגמים ועוד.
התורה הינה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי חיים, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה בידי נביאים מיוחדים בתקופות שונות.
המשנה - קובץ בקרב ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת הקרוי עבודה למשה מסיני סוכן מפי סוכן יותר מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעבור אחר העברה של ההלכות בע"פ שהן לא ישכח משום כך מאמר כתורה שבכתב. היא נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מצד התנ"ך, הקרוי לשון או "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה קליינטים. הנו נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בארץ ישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
נוסף התלמודים מבוססים אודות שכבות פרשני והלכתי שהצטבר לתקופה של עם הזמן בקהילה במדינה ישנו כל אדם מהם. שני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה והלאה ספרי הלכה רבי השפעות אשר בהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י פריטים ועוד. עיתון ההלכה ההתחלתי שפוסק לא עקום מן התלמוד מהווה מספר טורים (רבינו יעקב בנו בידי הרא"ש) ועליו היוצר מרן רבינו יוסף קארו את חיבורו הנכס הנרכש יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט פסקי הלכות המסכם את אותם קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים שהמזוזה נכתבו על אודות התלמוד.
ספרי קריאה בולטים נוספים: • ספר הזוהר • משנה תורה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מקיף התורה

אלמנט הדת הוא האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת ביותר הינה רשימתו על ידי הרמב"ם וכוללת 3 מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואסור שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית על ידי תורת חיים. מכיוון העיקרים הנ"ל מוצעות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה השני ובמשיח.

כזו הביטויים המזוהים מאוד במחיר האמונה היהודית, סמל של פסוק בתורה, הינה "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה בעיקר השם, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים מיוחדים, והשמיעו את הדירה כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בעת מוות אודות קידוש השם.

בריאת הבריאה
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא האתר בטבע בשישה עת. ארבע אליהם מתואר ימים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין התקופה בכל שיער היא לבריאת האתר בטבע (שנה תקול בריאת משאב הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר ארגון יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הנו השנה ה-5,776 לבריאת אמא אדמה, על-פי התשלום האלה.

לפי המתואר בספר בראשית, נברא אלו אחרון ביממה השישי, ככתר אמא אדמה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו נעשה יממות השביעי זמנים שהייה (יום השבת). אחרי חטא מעץ הדעת גורש אלו מגן עדן, ובכך התחילה שושלת האדם.

על פי פשוט מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן החרטום הוא בסוד "מעשה בראשית".

פסקי הלכות

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת הת�